לפי פרופ' זהר עמר, האיסור על חמץ בפסח אינו רק טכני — הוא מבטא קריאה להיבדלות מתרבות מצרים העתיקה, שבה הלחם היה סמל לשליטה, פולחן ועוצמה. המצה היא בחירה בלחם העוני העברי, חזרה לכור המחצבת. ופרקטית — יהודים תמיד זרקו את המחמצת לפני פסח והתחילו אחת חדשה אחרי החג. זה תהליך פשוט של שבוע.
בכל השנה אני כותב כאן הרבה על היתרונות של המחמצת, על כמה שזה טעים וכמה שזה בריא לאכול לחם שעבר התססה עם מחמצת. ופתאום בפסח נדמה שהיוצרות התהפכו. החל מבתים פרטיים ועד לסוּפרים הגדולים — החמץ הוא האויב.
מה יש לתורה נגד החמץ? אפשר לפרש את העניין בכיוונים שונים. אני רוצה להביא כאן היום את הרעיון של פרופסור זהר עמר, כפי שקראתי לאחרונה בספרו חמשת מיני דגן. זהו ספר מדעי למחצה, המביא לציבור הרחב את מחקריו בזיהוי חמשת מיני הדגן המוזכרים במקרא, ומחקרים נוספים בתחום כגון הריאליה של לחם הפנים, המעמד ההלכתי של אנג’רה ומאפי טף אחרים ועוד.
תרבות הלחם של מצרים העתיקה
באחד המאמרים בספר, פרופ’ עמר כותב על תרבות הלחם של מצרים, ממנה יצאו בני ישראל בפסח. הלחם היה אבן יסוד בתרבות המצרית הקדומה. הוא שימש לתשלום, לשליטה בעם ולפולחן. אכילת לחם מחמצת הייתה סמל להבחנה בין מעמדות ודתות.
אפילו כשיוסף נעשה משנה למלך מצרים, הם הקפידו על כך: “וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם” (בראשית מ”ג ל”ב).
הפרשנות של פרופ’ עמר
"היציאה ממצרים הייתה גם בגדר פרישה והיטהרות מן המחמצת והלחם העשיר המאפיין את מצרים יושבת הקבע — והיא בחירה בלחם העוני העברי."
פרופ’ עמר מציע ש“מאחורי האיסור על אכילת חמץ בפסח עומד עניין עקרוני — התביעה להיבדלות ולהשתחררות מן התרבות הרוחנית והחומרית של מצרים”. אכילת המצה בחג החירות מסמלת את חזרת עם ישראל לכור מחצבתו.
למה דווקא בפסח?
מעניין לציין שהאיסור על אכילת חמץ הוא רק בשבוע אחד בשנה — השבוע של חג הפסח. אך בבית המקדש האיסור הזה היה בתוקף במשך כל השנה: “כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'” (ויקרא ב’ י”א). גם לחם הפנים, הלחם שהיה בבית המקדש במשך כל השנה, היה למעשה מצה עבה — הוא לא היה מוחמץ.
החריג היחיד והמעניין הוא קרבן שתי הלחם, שעליו מדגישה התורה: חָמֵץ תֵּאָפֶינָה. זהו קרבן של שני לחמים המוקרב בחג השבועות, שזה הזמן בו החיטה מבשילה — הוא פותח למעשה את שנת תבואת החיטה החדשה.
תכל’ס — מה עושים עם המחמצת בפסח?
יהודים תמיד זרקו את המחמצת בפסח והתחילו לאחר החג מחמצת חדשה. הכנת מחמצת חדשה היא תהליך פשוט שלוקח שבוע — זה לא מסובך. אני יודע שיש מי שחושב שלמחמצות עתיקות עם אורך חיים של עשרות ומאות שנים יש ערך מיוחד, אבל למעשה אין לזה שום משמעות.
מי שלא מעוניין לזרוק את המחמצת שלו, מכל סיבה (למשל מאפיות שייפגעו כלכלית, או אנשים פרטיים שלא רוצים לזרוק) יכולים למכור את המחמצת לגוי במכירת חמץ. ניתן לעשות מכירת חמץ דרך הרבנות הראשית באופן מקוון.
מחמצת מחזיקה מעמד במקרר שבוע ימים ללא האכלות בלי שום בעיה — אין צורך לייבש או לעשות פעולה יוצאת דופן. להאכיל פעם אחת לפני החג, לשמור במקרר עד אחרי.
שנמשיך לאפות לחם טוב, ולבחור נכון. רוצים להתחיל מחמצת חדשה אחרי החג? הצטרפו לאתגר החינמי של 5 ימים — ניצור אותה ביחד.
